רוממה גליל בע"מ ואח' נ' לגזיאל ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בסך 7,726 ₪ (בתוספת ריבית והצמדה מיום 16.7.08) בגין נזקים אשר, לטענת התובעת, נגרמו לרכבה (להלן: "הרכב הנפגע") כתוצאה מפגיעת רכב מזדה אשר בבעלות הנתבעת 1 (להלן: "הרכב הפוגע") ובו נהג בעת הארוע נתבע 2. הנתבעת 3 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב הפוגע בזמנים הרלוונטיים (להלן: "חברת הביטוח"). הודעת צד ג' הוגשה כנגד עירית צפת.

התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט לתביעות קטנות בצפת, והועברה לפסים של תביעה בסדר דין מהיר.

על פי המפורט בכתב התביעה, ביום 11.5.08 אירעה התאונה, כאשר הרכב הפוגע נסע במעגל תנועה הסמוך לתחנת דלק "פז" בצפת, ופגע ברכב הנפגע, אשר חנה בסמוך.

בדיון אשר התקיים בפני ביום 26.12.11 נשמעו עדויות נהג הרכב הפוגע ויעקב דרי, שהינו בעל 50% ממניות החברה התובעת, בעלת הרכב הנפגע. כן הוצגו תמונות של זירת האירוע (צג\1 , צג\2) ותרשים (נ\1).

הצדדים, אשר חלוקים ביניהם באשר לפתחו של מי מהם מוטלת האחריות לקרות תאונת הדרכים, גלגלוה האחד לפתחו של רעהו.

טענות התובעת

על פי הנטען, רכבה של התובעת חנה בתוך שטח תחנת הדלק "פז", כאשר במושב הנהג ישן באותה העת הנהג יוסף איפרגן. הפגיעה ברכבה התרחשה עקב נסיעת הרכב הפוגע בחוסר זהירות ובמהירות בלתי סבירה, אשר כתוצאה ממנה עלה רכב זה על אי התנועה המפריד בין הכביש לתחנת הדלק, ופגע ברכב התובעת.

טענות הנתבעים

הנתבעים, המכחישים אחריותם לאירוע, טוענים כי תאונת הדרכים התרחשה עקב הימצאות שלולית מים במרכז הכביש, שנגרמה כפי הנראה מזרימת מים בשיפוע מהדשא המצוי במעגל התנועה, והעדר תעלות ניקוז. לדידו של הנתבע 2, לא ניתן היה להבחין בשלולית המים, והסתחררות הרכב הפוגע ופגיעתו ברכב הנפגע היתה בלתי נמנעת. לאור האמור, מטילים הנתבעים את האחריות לפיתחה של עירית צפת, צד ג', אשר תחזוקת התשתיות הינה בתחום אחריותה. כן טוענים הנתבעים לרשלנות התובעת, אשר רכבה עמד על פס עצירה בסמוך לנתיב הנסיעה, ולא חנה בתוך תחנת הדלק כפי שנטען על ידי התובעת.

טענות צד ג'

צד ג' (להלן: "עיריית צפת \ העירייה") טען כי האירוע המדובר התרחש בתקופת הקיץ, וכי התשתיות והניקוז במקום האירוע הינם תקינים וללא דופי. לטענת העיריה, הנתבע, אשר היה נהג חדש בעת האירוע, לא נהג בהתאם לתמרור המוצב במקום והמחייב את הנהגים להאט וליתן זכות קדימה, בנוסף למעבר החצייה המסומן, אשר אף הוא מחייב האטה. עוד נטען כי נמנע מהעיריה להביא עדים שיסתרו את טענת הנתבע 2 בדבר שלולית המים, לאור התקופה הארוכה אשר חלפה מעת קרות התאונה. בכל מקרה, נהיגה זהירה לא היתה מביאה לידי תאונה אף במקרה של הימצאות מקווה מים במקום.

דיון והכרעה

אין חולק כי תאונת הדרכים נשוא תביעה זו ארעה כתוצאה מהתנגשות חזיתית בין כלי הרכב, עת היה הרכב הנפגע במצב חניה.

השאלה הראשונה העומדת להכרעה הינה שאלת האחריות.

בעדותו של הנתבע 2, נהג הרכב הפוגע הוא ציין כי במקום האירוע היו מים, אשר יצרו בוץ, וכי היה דלק על הכביש (עמ' 13 לפרוטוקול), והם שגרמו לרכב בו נהג להחליק ולהסתובב במהירות גדולה. הטענה באשר להימצאות דלק היתה חדשה, ולמעשה "היטתה" את טענת האשם התורם מהעיריה אל עבר הבעלים של תחנת הדלק, שכלל לא נתבעו ושנגדם לא הגישו הנתבעים הודעת צד ג'. על פניה, מדובר באמירה שהיתה בגדר השערה וללא ביסוס נוסף.

נתבע 2 טען כי הינו תושב העיר צפת ומכיר היטב את מקום האירוע:

"כמו תמיד המים זרמו מהכיכר לכיוון הכביש. יש לי תמונות בפלאפון שמראות שזה הרבה קורה כי יש שם שיפוע ולא שמו תעלות מסביב לכיכר..." (עמ' 13 לפרוטוקול).

אם אכן ידע, חלה עליו חובת זהירות הנובעת מידיעה ממשית על האפשרות של סכנת החלקה. בנוסף לקבוע בתקנות התעבורה בדבר חובת האטה לפני מעגל תנועה ונהיגה בהתאם לתמרורים המוצבים בו, היה על נתבע 2 לנהוג בצורה התואמת את תנאי הדרך, אותה הכיר.

לא למותר לציין כי בעדותו הוא הודה כי "היום הייתי נוסע אחרת" וכי "היום הייתי נוהג אחרת כי צברתי ניסיון על הכביש" (עמ' 15 לפרוטוקול).